גמרא
פירוש
דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִים קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנוֹתֵן לוֹ אֲכָלוֹ מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא טַעְמָא דְּיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס לָא.
רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס שַׁפִּיר דָּמֵי.
וּלְאַבָּיֵי קַשְׁיָא סֵיפָא אָמַר לָךְ יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי בָּא וּמְצָאוֹ קָרֵי לֵיהּ וּלְרָבָא קַשְׁיָא רֵישָׁא אָמַר לָךְ יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי כְּעוֹמֵד עַל גַּבָּיו דָּמֵי.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ מָצָא בְּיָדוֹ דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִין קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ כּוּ׳ אַמַּאי לֵיחוּשׁ דִּלְמָא הַאי הוּא דַּהֲוָה שָׁחֵיט שַׁפִּיר.
אָמַר רַב מְנַשֶּׁה (סִימָן מכני״ס איזמ״ל בזכרי״ם) בְּמַכְנִיסָן תַּחַת כְּנָפָיו.
וְדִלְמָא סִימָנָא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא דִּמְמַסְמֵס לֵיהּ מַסְמוֹסֵי.
וְדִלְמָא קָסָבְרִי כּוּתִים אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה.
וּלְטַעְמָיךְ שְׁהִיָּיה דְּרָסָה חֲלָדָה הַגְרָמָה וְעִיקּוּר מִי כְּתִיבָן.
אֶלָּא כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ בְּהוּ אַחְזִיקוּ בְּהוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
כב. ישראל שהוא חשוד לוכל נבילה כשאינו מוצא בשר שחוטה, והוא הנקרא משומד לוכל נבילה לתיאבון, הרי זה בודק ישראל כשר סכינו ונותן לו, ומותר לוכל משחיטתו, ואע״פ ששוחט לבינו ובין עצמו, שאינו חשוד לנבל כשיכול לשחוט בהיתר, והוא שיודע הלכות שחיטה.
כג. ואם לא בדק לו הסכין קודם שחיטה בודק לו אחר שחיטה, ואם לא נמצאת פגומה שחיטתו מותרת.
כד. ואם לא בדק לו סכין לא קודם שחיטה ולא אחר שחיטה, אסור לוכל משחיטתו, לפי שאינו חושש לתקן סכינו אם היא פגומה, שאינו טורח לחזר אחר ההיתר כשאינו מצוי לו.
כה. וכן כל בדיקה המעכבת בשחיטה, כגון לבדוק בסימנין אחר שחיטה, צריך ישראל כשר לבדוק בשחיטתו שלזה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ד׳.
כו. היה השוחט משומד לוכל נבילה להכעיס, שאף כשההיתר מצוי לו מניח ההיתר ואוכל האיסור, אסור לוכל משחיטתו ואע״פ שבודק לו סכין, אלא אם כן ישראל כשר היה עומד על גביו בשעה ששוחט. ואין צריך שיראהו מתחלה ועד סוף, אלא אפילו היה יוצא ונכנס עליו, הואיל ויודע השוחט הלכות שחיטה ואינו מקלקל מדעת, ירא הוא לנבל מפני ישראל כשר הנכנס עליו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ב׳.
כז. היה השוחט הזה משומד לערילות, שאינו רוצה למול, או שהיה חשוד לאחת משאר העבירות שבתורה, הרי הוא כישראל כשר לעניין שחיטה, שאם נחשד לאותה עבירה, לא נחשד לשחיטה ולשאר מצוות.
כח. ואם היה משומד לחלל שבת בפרהסייא או שהיה משומד לע״ז, הרי הוא כמשומד לכל התורה כולה, ושחיטתו אסורה.
כט. ונראה בעיניי שאף המסורות הם כמשומד לכל התורה כולה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ו׳.
ל. ורבינו משה מצריך לבדוק לו סכין למשומד לאחת מן העבירות, ואין שטת התלמוד כדבריו, שלא נאמר לבדוק לו סכין אלא במשומד לוכל נבילה לתיאבון, שהוא חשוד לאותו דבר, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ה׳.
לא. נכרי ששחט, שחיטתו נבילה, הואיל ואינו מצווה על השחיטה הרי שחיטתו כנחירתו.
לב. היו ישראל וגוי אוחזין בסכין, זה מצד זה וזה מצד זה, ושוחטין כאחת, שחיטתן כשירה, שהרי אף בלא כח הגוי היתה נעשית שחיטה זו על ידי ישראל, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית י״א.
לג. ישראל המשומד לכל התורה כולה אינו כנכרי, לפי שזה מצווה הוא על כל המצוות כישראל גמור אלא שהוא פושע, לפיכך אם היה ישראל כשר עומד על גביו וראהו ששחט יפה בהכשר, שחיטתו כשירה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ו׳ וכן בדברי מז״ה, ולא כדברי רבינו משה שעושה אותו כגוי.
לד. הכותיים הם חשודים לעבור על דברי חכמים, שאין להם תורה שבעל פה אלא תורה שבכתב, והם חשודים להכשיל את ישראל על האיסורין, שאינן דורשין ולפני עור לא תתן מכשול אלא כמשמעו, לפיכך אסור לוכל משחיטתן ואע״פ שיודעין הלכות שחיטה, אלא אם כן היה ישראל כשר עומד על גביו. ואם בא ומצאו ששחט, חותך כזית בשר ונותן לו, אכלו, מותר לוכל משחיטתו, ואם לאו, אסור לוכל משחיטתו.
לה. וכן כל מצוה הכתובה בתורה, סומכין בה על הכותיים שאינן עוברין עליה, ואע״פ שאין אנו יודעין אם החזיקו באותה מצוה ואם לאו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.
לו. וכן מצת כותי מותרת בפסח, שהוא נזהר על החמוץ, בין מלאכלו בין מלעבור עליו בבל ייראה ובל יימצא.
לז. מצוה הידועה לנו שהחזיקו בה הכותיים אע״פ שאינה כתובה בתורה, סומכין בה על הכותיים, כמו שסומכין עליהם על הלכות שחיטה כשהוא עצמו אוכל משחיטתו כמו שביארנו.
לח. ונראה בעיניי שכל זה הדין שביארנו על הכותים, ראוי לומר בזמן הזה על הצדוקים והבייתוסים, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳. אבל הכותים כבר גזרו עליהם בימי חכמי המשנה האחרונים ועשאום כגוים גמורים לכל דבריהם, ושחיטת כותי כשחיטת גוי. וכן יינן של כותיים כיינן שלגויים.
לט. שחיטת מין לע״ז, ואסורה בהנאה כשאר תקרובת ע״ז. ומין זה הוא בין ישראל בין גוי האדוק לע״ז, כגון אלו הכומרים, וחמור הוא ממשומד לע״ז ומשאר גוים, לפי שהוא אדוק בה ביותר, וסתם מחשבתו לע״ז, כמו שביאר מז״ה.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
כג. ואם לא בדק לו הסכין קודם שחיטה בודק לו אחר שחיטה, ואם לא נמצאת פגומה שחיטתו מותרת.
כד. ואם לא בדק לו סכין לא קודם שחיטה ולא אחר שחיטה, אסור לוכל משחיטתו, לפי שאינו חושש לתקן סכינו אם היא פגומה, שאינו טורח לחזר אחר ההיתר כשאינו מצוי לו.
כה. וכן כל בדיקה המעכבת בשחיטה, כגון לבדוק בסימנין אחר שחיטה, צריך ישראל כשר לבדוק בשחיטתו שלזה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ד׳.
כו. היה השוחט משומד לוכל נבילה להכעיס, שאף כשההיתר מצוי לו מניח ההיתר ואוכל האיסור, אסור לוכל משחיטתו ואע״פ שבודק לו סכין, אלא אם כן ישראל כשר היה עומד על גביו בשעה ששוחט. ואין צריך שיראהו מתחלה ועד סוף, אלא אפילו היה יוצא ונכנס עליו, הואיל ויודע השוחט הלכות שחיטה ואינו מקלקל מדעת, ירא הוא לנבל מפני ישראל כשר הנכנס עליו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ב׳.
כז. היה השוחט הזה משומד לערילות, שאינו רוצה למול, או שהיה חשוד לאחת משאר העבירות שבתורה, הרי הוא כישראל כשר לעניין שחיטה, שאם נחשד לאותה עבירה, לא נחשד לשחיטה ולשאר מצוות.
כח. ואם היה משומד לחלל שבת בפרהסייא או שהיה משומד לע״ז, הרי הוא כמשומד לכל התורה כולה, ושחיטתו אסורה.
כט. ונראה בעיניי שאף המסורות הם כמשומד לכל התורה כולה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ו׳.
ל. ורבינו משה מצריך לבדוק לו סכין למשומד לאחת מן העבירות, ואין שטת התלמוד כדבריו, שלא נאמר לבדוק לו סכין אלא במשומד לוכל נבילה לתיאבון, שהוא חשוד לאותו דבר, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ה׳.
לא. נכרי ששחט, שחיטתו נבילה, הואיל ואינו מצווה על השחיטה הרי שחיטתו כנחירתו.
לב. היו ישראל וגוי אוחזין בסכין, זה מצד זה וזה מצד זה, ושוחטין כאחת, שחיטתן כשירה, שהרי אף בלא כח הגוי היתה נעשית שחיטה זו על ידי ישראל, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק שלפנינו בראיית י״א.
לג. ישראל המשומד לכל התורה כולה אינו כנכרי, לפי שזה מצווה הוא על כל המצוות כישראל גמור אלא שהוא פושע, לפיכך אם היה ישראל כשר עומד על גביו וראהו ששחט יפה בהכשר, שחיטתו כשירה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ו׳ וכן בדברי מז״ה, ולא כדברי רבינו משה שעושה אותו כגוי.
לד. הכותיים הם חשודים לעבור על דברי חכמים, שאין להם תורה שבעל פה אלא תורה שבכתב, והם חשודים להכשיל את ישראל על האיסורין, שאינן דורשין ולפני עור לא תתן מכשול אלא כמשמעו, לפיכך אסור לוכל משחיטתן ואע״פ שיודעין הלכות שחיטה, אלא אם כן היה ישראל כשר עומד על גביו. ואם בא ומצאו ששחט, חותך כזית בשר ונותן לו, אכלו, מותר לוכל משחיטתו, ואם לאו, אסור לוכל משחיטתו.
לה. וכן כל מצוה הכתובה בתורה, סומכין בה על הכותיים שאינן עוברין עליה, ואע״פ שאין אנו יודעין אם החזיקו באותה מצוה ואם לאו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳.
לו. וכן מצת כותי מותרת בפסח, שהוא נזהר על החמוץ, בין מלאכלו בין מלעבור עליו בבל ייראה ובל יימצא.
לז. מצוה הידועה לנו שהחזיקו בה הכותיים אע״פ שאינה כתובה בתורה, סומכין בה על הכותיים, כמו שסומכין עליהם על הלכות שחיטה כשהוא עצמו אוכל משחיטתו כמו שביארנו.
לח. ונראה בעיניי שכל זה הדין שביארנו על הכותים, ראוי לומר בזמן הזה על הצדוקים והבייתוסים, כמבואר בקונטרס הראייות בראיית ג׳. אבל הכותים כבר גזרו עליהם בימי חכמי המשנה האחרונים ועשאום כגוים גמורים לכל דבריהם, ושחיטת כותי כשחיטת גוי. וכן יינן של כותיים כיינן שלגויים.
לט. שחיטת מין לע״ז, ואסורה בהנאה כשאר תקרובת ע״ז. ומין זה הוא בין ישראל בין גוי האדוק לע״ז, כגון אלו הכומרים, וחמור הוא ממשומד לע״ז ומשאר גוים, לפי שהוא אדוק בה ביותר, וסתם מחשבתו לע״ז, כמו שביאר מז״ה.מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush